עבודה צמודת פרוייקט
מעין איפראימוב
הקדמה
"קודם תביאי אוכל לחיה שלך ורק אחרי תאכלי את" המשפט שתמיד ליווה אותי, כל חיי.
הדאגה לרווחתה של החיה ולאושרה תמיד הייתה נוכחת בחיי, בין אם זה כלב ובין אם זאת פרה, אפילו דג מחמד.
את הפרוייקט המסכם לבגרות ידעתי שאני אעשה על רווחתן של החיות, מתוך הרצון לעשות לחקור ולברר בעיניים של נערה שאכפת לה, האם אל חיות המשק וחיות הבית מתייחסים בכבוד הראוי להן. אנו צורכים מוצרים שחיות המשק מביאות לנו, חלב, בשר, רק הוגן לדאוג לרווחתן. יצאתי לפרוייקט כדי ללמוד וחקור את היחס לבעלי החיים ולאחר שאלמד, לנסות ולייצר שינוי במידת הצורך.
מבוא
נושא הפרויקט הוא בעלי החיים ככלל ויחס בני האדם כלפי בעלי החיים כפרט.
לא מעט אנשים אינם שמים לב לעוול שנגרם לבעלי החיים, לא מתוך רשעות או מתוך כוונה להזיק לבעל החיים, אלא מתוך חוסר הבנה או אפילו אדישות. גורמים אלו גורמים למצב בעלי החיים להישאר סטטי ולעיתים מסוימות אף להרע. מטרת הפרויקט שלנו היא להעלות למודעות את נושא היחס לבעלי החיים ולגרום לשינוי לטובה.
התעסקנו במספר נושאים בפרויקט, הראשון מבניהם הוא נושא הניסויים בבעלי חיים. כיום מוצרי קוסמיטה וטיפוח רבים מבצעים ניסויים על בעלי חיים כדי לוודא שהתמרוק לא יפגע בבני האדם כאשר הוא יצא לשוק, אך בעת בביצוע התהליך לחיות רבות נגרם עוול כמו עיוורון או איבוד גפיים כתוצאה מניוון. תשדיר השירות שהוצאנו לרשת נועד כדי לפנות אל הציבור ולבקש מהם לבחון את המוצרים שהם קונים ולוודא שיש עליהם את הסימן שאומר שהמוצר לא נוסה על בעלי חיים.
הנושא השני ולדעתי החשוב ביותר הוא הסיבה לפגיעה והתעללות של בני אדם בבעלי חיים. כשהתחלנו להסתכל לעומק בנושא זה הבנו שאנו צריכות לדבר עם פסיכולוג שיסביר לנו את המניעים לפגיעה ובנוסף לכך יסביר לנו איך אפשר למנוע את זה כדי שאנשים אשר יאזינו לפודקאסט ידעו איך לפעול.
נושא נוסף שהתעמקנו בו הוא נושא הצמחונות והטבעונות. במשאל רחוב שאלנו אנשים צמחוניים וטבעוניים שאלות הקשורות לאורח החיים הזה, רצינו לראות מדוע שינו את אורח חייהם. האם מתוך אידיאולוגיה, דאגה לבעלי החיים או מטעמי בריאות. למדנו שרובם שינו את אורח חייהם עקב דאגה לבעלי חיים לאחר ששמעו על תעשיית החלב והביצים.
נושאים נוספים בהם התעסקנו הם תעשיית הבשר והחלב, קנייה של חיות מחמד במקום אימוץ והשפעת האדם על השינוי האקולוגי של כדור הארץ ובעלי החיים. באמצעות החקר הזה רצינו לחשוף שכבה אחר שכבה את הפגיעה כדי להתחיל בפעלה על מנת להקטין אותה. רצינו להראות סוגים שונים של פגיעה, את הסיבות לקיומה של הפגיעה ואת האנשים "הטובים" בעולנו המודעים לפגיעה ופועלים כדי לעשות שינוי, גם אם מזערי.
למדנו שלא הכל רע. גם הטוב קיים, ישנן רפתות המתייחסות לפרות בחום ובאנושיות, ישנם אנשים הפועלים לשינוי.
סקירת ספרות
סקירת ספרות בנושא: יחס שגוי לבעלי חיים. הבעיה הנבדקת: התייחסות בני האדם לבעלי החיים.
הסקירה מבוססת על החוק להתעללות בבעלי חיים ועל כתבות מאתר אנימלס לזכויות בעלי חיים.
היחס השגוי לבעלי החיים שכיח בתעשיית החיות כולה, הדבר לא נמצא רק בתעשייה אלא גם בחיי היומיום של כולנו בהיבטים שונים. בנוסף, מצבים חריפים יותר של היחס השגוי אף מתבטאים בהתעללות ישירה לחיות מחמד ולעיתים לחיות משק.
החוק הבסיסי נגד התעללות בבעלי חיים נחקק ביוזמת חבר-הכנסת אברהם פורז בשנת 1994 ומאז נוספו לו סעיפים רבים.
כיום החוק נגד התעללות בבעלי חיים מכיל בתוכו סעיפים רבים כדי לכסות את כל המקרים של התעללות בבעלי חיים - חיות משק וחיות בית. עיקריו של החוק נמצא בתתי הסעיפים הבאים:
"לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי."(סעיף 2, תת סעיף א')
"לא יעביד אדם בעל חיים שאינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הגופני.'' ( סעיף 3, תת סעיף א')
"לא יעביד אדם בעל חיים עד כדי אפיסת כוחות." (סעיף 3, תת סעיף ב')
במהלך השנים האבולוציה התקדמה ואיתה התפתחו חיות המשק בצורת תגמול; המסתגלים, הסקרנים, הדואגים למזונם, יחסי הורה-צאצא. התערבות האדם בטיפול בחיות המשק הביאה לפער בין ההרגלים של חיות המשק לבין המציאות, בה הם חיים בתנאי קיצון: לבני האדם יש כוח ואפשרות למקם את החיה בין סורגים צפופים, בהפרדה מהצאצאים והזנה מיידית ללא חיפוש והשגת האוכל.
האדם עשוי לטעון שהתנאים אותם הוא מעניק לחיות המשק מספקים את כל צרכיהן: הוא אמנם יהייה צודק מבחינת מאמצי ההישרדות הפחותים בשל סיפוק כללי, אך הסבל שנגרם לחיות בשל ההתנוונות ולקיחת היכולת שלהן להתנהגות טבעית לא מקבל מענה בתהליך האבולוציוני.
עמותת "חימשק" פועלת במטרה לשפר את תנאי חייהם של בעלי חיים בכלל, ובעלי חיים חקלאיים בפרט, להביא למודעות הציבור את הצורך בשיפור רווחת חיות המשק, לחנך את הנוער ליחס הוגן כלפי בעלי חיים ולהביא לחקיקת חוקים ותקנות, אשר יבטיחו תנאים הוגנים לבעלי החיים.
מחקרם של אוניברסיטת בר אילן מתאר כי אורח חייהן הטבעי של התרנגולות הוא בלהקות קטנות שבהן כל פרט יודע את מקומו ומזהה את חברי הלהקה האחרים. התרנגולות נהנות מאמבטיות חול, התרוצצות בחצר והתעופפות. הן מטילות את הביצים בפרטיות בקינים שהן הקימו. אורח חיים זה לא קיים בלולים תעשייתים הן נכלאות בצפיפות (השטח המוקצב לכל תרנגולת הוא כגודל התרנגולת עצמה).
בכלובים אלו התרנגולות אינן יכולות לזוז ולפרוש את כנפיהן; הן עומדות על רשת ברזל אשר גורמת לעיתים קרובות לפציעות ולעיוותים ברגליהן. בעת הטלת הביצים בלולים תעשייתים אין לתרנגולות פרטיות, דבר המתואר ע"י הזואולוג קונרד לורנץ כעינוי הקשה ביותר בעבור התרנגולות. הצפיפות הקשה והמתח גורמים לתרנגולות לנקר את נוצותיהן או את חברותיהן לתא. כדי למנוע זאת נהוג לקטום את מקורן עוד בהיותן אפרוחיות. הקיטום נעשה על ידי מכשיר דמוי גיליוטינה, בעלת להבים מלובנים. התהליך גורם לאפרוחיות כאב עז וממושך.
ישנן גם הבהמות בתעשיית חיות המשק. חלק נכבד מתעשיית המזון העולמית מתרכז בתעשיית החלב; מעדנים, גבינות, חלב ומוצריו ועוד. בשביל לייצר את כל אלה נזדקקות פרות המספקות את המשאב - חלב, והן נמצאות ברפתות שמחזיקות אותן ונמצאות בחליבה לצורך המזון של האדם. ברפתות נמצאות פרות רבות במרחבים לא גדולים, דבר שלא נעים להן ואף מסכן אותן.
לפי מחקר על רווחת חיות המשק בכלל והפרות בפרט היא נושא מעט חבוי, אך בעידן בו המודעות לאיכות המזון מתגברת והולכת ישנו רצון לאוכל בריא יותר, מה שמתחיל בבריאות ובטיחות המזון - הפרות, במקרה הספציפי הזה.
אנשים רבים מוטרדים מאופן החזקת בעליי החיים המיועדים לתעשיית המזון, במיוחד כשהם יודעים שחיות משק הוכרו כישויות היכולות לחוות סבל וגם הנאה. בעקבות הכרה זו הוסדרה חקיקה בעולם ובארץ המגנה על החיות מחווית כאב וסבל שהם לא צריכים לחוות במסגרת חייהן כחיות המיועדות למזון, אך בפועל ההגנה והאכיפה לא קורית כפי שהיו באמת רוצים בשביל החיות.
ישנו רצון להתדיין על הסיבות הגורמות לחיות משק תחושת כאב ואי נוחות תוך בדיקה ואבחון של מצבי מצוקה בשילוב טכנולוגיות חדשות.
כשהחיות סובלות מתחושות לא נעימות, מיצוי הפוטנציאל שלהן יורד.
הכאב נגרם לעיתים ממחלות (כגון דלקת רחם, עטין, צליעות והפרעות עיכול) או פעולות משק שלא מבוצעות כראוי (סימון הפרות, הסרת קרניים, המלטות וחיסונים).
בעת הימצאות הפרות בעדר הן נוטות להסתיר את הכאב ואת החולשה, זאת יחד עם השונות בין פרט לפרט ברפת מקשה להתייחסות מלאה ונראות של הקושי, המצוקה ואי הנוחות של הפרות.
חלק נכבד בתעשיית המזון הוא בשר. המתת בעלי חיים למטרות אכילה מקובלת על הרוב בחברה הגלובלית, חברה זו אחראית להבטיח כי התהליך לא יגרום כאב, פציעה, מצוקה או סבל שלא לצורך.
לפי מחקר שנעשה כחלק מצער בעלי חיים התגלה כי השיח על רווחת בעלי חיים בזמן השחיטה התמקד בשיטת ההמתה. אבל, מנקודת המבט של בעל החיים, המוות עשוי להיות רק האחרון בסדרה של אירועים מלחיצים לא פחות ואף יותר, כמו הובלה אל בית המטבחיים, פריקה לסביבה חדשה, בדיקה וריסון.
העקרונות הבסיסיים שיש להקפיד עליהם להבטחת מוות טוב הם:
-שיטות נהיגה ומתקנים הממזערים את רמת הסטרס של החיה
-סגל עובדים מיומן ואכפתי, שעבר הכשרה נאותה
-ציוד הולם ותקין המתאים למטרה שלשמה הוא משמש
-תהליך יעיל הגורם לאבדן הכרה וכושר חישה מיידיים,
או תהליך הגורם לאבדן הכרה ללא מצוקה באופן המבטיח כי החיה לא תתעורר ממצב זה עד מותה.
ישנם שני סוגי שחיטה, שחיטה עם הימום מקדים ושחיטה ללא הימום מקדים.
שחיטה עם הימום מתבצעת עם אקדח הימום שמוציא את החיה מהכרה למשך 20 שניות ועל כן השחיטה חייבת להתבצע מייד לאחר ההימום כדי שבעל החיים לא יתעורר באמצע ויחווה סבל מיותר.
שחיטה ללא הימום מקדים מתבצעת עם סכין ארוכה וחדה מאוד. לרוב המוות נגרם מאיבוד הדם של החיה תוך כדי שהיא נמצאת בהכרה מלאה.
שחיטה זו היא הפחות מועדפת מבחינת רווחת החיה מכיוון שהחיה נמצאת בהכרה למשך זמן ארוך יותר ושואפת דם לתוך קנה הנשימה ודרכי הנשימה, זה פוגע ברווחת החיה בגלל שתחושת הדם הזורם לתוך מערכת הנשימה גורמת למצוקה רבה.
"שר החקלאות ופיתוח הכפר, לאחר התייעצות עם השר להגנת הסביבה, יקבע הוראות לעניין דרכים שבהן תפעל המדינה לצמצום ההתרבות של בעלי חיים משוטטים; בלי לגרוע מהוראות כל דין, תקציב למימון פעולות לפי סעיף זה לא ישמש לשם המתת בעלי חיים." (סעיף 14א, תת סעיף א')
חתולי רחוב בהגדרתם הם חתולים החיים בסביבת האדם, בעיר או ביישוב, אין להם בעלים והם ניזונים בעיקר מאשפת האדם.
לפי דוח מבקר המדינה, הטיפול בחתולי הרחוב מבוצע על ידי השירות הוטרינרי העירוני, כאשר הם דואגים גם להזנת החתולים וגם לטיפולים רפואיים להם החתולים זקוקים.
הטיפולים בחתולי הרחוב יתבצעו כאשר החתול כבר פגוע (הן זאת בעקבות מחלה והן זאת בעקבות פציעה על ידי עצם אחר), כאשר נשקפת סכנה בריאותית לחתול והטיפול ימנע את הפגיעה העתידית. בנוסף כאשר חתולי הרחוב יהוו מטרד לסביבה האנושית, העיריות יהיו רשאיות להרחיקם מאותה סביבה.
לאחר שחתול רחוב עובר טיפול רפואי הוא לא יועבר ישירות חזרה אל הרחוב: כמו כל בעל חיים אחר אשר נוכח לאחר התערבות רפואית, גם חתולי הרחוב אינם כשירים דים בשביל חזרה אל השגרה. לכן הם מועברים לאדם פרטי אשר ידאג להם לזמן קצוב ולאחר מכן מוחזרים אל סביבתם הקודמת או מועברים אל עמותה הפועלת בשביל החיות.
גם כאשר חתולי הרחוב בריאים והתנהגותם תקינה, הם לא נשארים אחרים על עצמם. אומנם, חתולי הרחוב בהגדרתם, ניזונים מאשפת האדם, אך האם זה ורק זה משביע אותם? השירות הוטרינרי העירוני דואג לקבוע תחנות האכלה מסודרות ברחבי העיר השונים כאשר ביצוע פעולת ההאכלה לא מפריע לתושבים ולשגרה באותו אזור.
נקודות האכלה משמשות לסימון החתולים וכך העיריה נשארת מודעת להתקיימותם ולפעילותם.
לפי מחקר של השירותים הווטרינריים, השירות הוטרינרי מחויב לעקר ולסרס כל חתול ולעקר כל חתולת רחוב חדשים אשר מגיעים לנקודת האכלה, ולאחר סירוסם ועיקורם יש לסמן אותם (לבצע חתך קטן באוזן שלהם). וכל זאת בשביל למנוע את התרבותם המהירה והמופרזת אשר פוגעת בסביבה האנושית ובבריאות של אותן חתולות רחוב ממליטות.
"לא ייערך ניסוי לבדיקת מוצרי קוסמטיקה, שאינם לצורכי בריאות, ולחומרי ניקוי." (חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), סעיף 10)
ניסויים בבעלי חיים היא תופעה שכיחה בארץ ובכלל בכל מקום - מחקרים בבעלי חיים במעבדות, כולל ניתוחים ללא הרדמה, גרימת מחלות קשות, הרעבה, חישמול, הטלת מומים ועוד. המדענים שעוסקים בנושא חלוקים בדעתם על יעילות הניסויים. הניסויים נבדקים על מינים שרחוקים מהאדם מבחינה ביולוגית וכביכול לא יעילים, אך עדיין ממשיכים לבצע את הניסויים.
מתוך דו"ח מבקר המדינה ישנם 70 עמודים העוסקים בביקורת חריפה על המועצה לניסויים בבעלי-חיים, הגוף המופקד על הפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים בישראל. המועצה הוקמה במטרה לצמצם את הניסויים בבעלי-חיים ולעודד שימוש בשיטות מחקר חלופיות. בפועל, המועצה אינה עושה כמעט דבר כדי למלא את התפקיד המוצהר שלה, ומאשרת ניסויים בתנאים ספציפים.
בעקבות החוק האוסר על הניסוים בבע"ח, והאישורים המתמשכים בכל זאת של המועצה לניסויים בבעלי-חיים, חברות קוסמטיקה המתנגדות לניסויים, החלו להטביע על גב מוצריהן סימון של ארנב (ציור מופשט של ארנב) אשר מסמל כי המוצר לא נוסה כלל על בע"ח.
"נוכח הממונה או רופא וטרינר עובד ציבור שהמנהל הסמיכו לכך, כי בעל חיים חולה או סובל, ואינו מקבל טיפול רפואי הולם, רשאים הם להעבירו למתקן מוגן או לצוות על המתתו, הכל לפי מצבו הרפואי." (סעיף 13, תת סעיף א')
"המתת בעל חיים תבוצע תוך מניעת סבל מיותר והבעלים או המחזיק ישאו בהוצאות ההמתה." (סעיף 13, תת סעיף ב')
מתוך מחקר של השירותים הוטרינריים, כל עיר אחראית על ההסגרים והמתת בעלי החיים שבתחומי העיר. הם אחראים ברמה הארצית על מניעת מחלות המשותפות לבעלי חיי ולבני אדם , כמו מחלת הכלבת.
בדוחו של מבקר המדינה נמצא כי הווטרינרים שפועלים בתחומם של כמה רשויות מקומיות במעמד של וטרינר רשות לא מונו על יד כחוק, ועל כן הטיפול שהם נותנים לכלבים וחתולים בתחומם אינו חוקי.
ישנם שני סוגי הסגרים, הסגרים מבודדים לצורך תצפיות על בעלי חיים שחשודים בכלבת והסגרים להסדרת הפיקוח על כלבים, ומיועדות להסגרת כלבים משוטטים.
בבדיקת מבקר המדינה קיים מחסור בתחנות הסגר ברחבי הארץ ולכן ההסגרים מלאים עד אפס מקום ופוגעים ברווחתם של בעלי החיים. הקמתן של תחנות הסגר רשותיות נעשתה ללא תכנון כולל ולכן גם אין טיפול הולם בחיות. הבדיקה העלתה כי רק חלק מהרשויות המקומיות הקצו תקציב מיוחד להקמת תחנות הסגר רשותיות, וכי מרבית לא הקימו כלל תחנות כאלה. בבדיקה הועלה כי חלק מתחנות ההסגר הרשותיות אינן עומדות בתנאי שנקבעו בתקנות צער בעלי חיי (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכי חקלאיים),והן אינן ראויות להחזקת בעלי חיים.
ישנה המתה של חתולי רחוב ובעלי חיים נוספים על ידי רשויות מקומיות ברחבי הארץ, הגבילו בשלב מסויים את ההמתה של בעלי החיים אך עקב תלונות וחוסר עמידה בנהלים שהציבו לעצמם נתנו יד חופשית יותר לרשויות המקומיות בהמתת חתולים. נאמר בנוהל שהמתתם של חיות יבוצע אם וכאשר הם מהווים סכנה בריאותית לאדם, או כשהם גורמים למטרד שמוצא את ביטויו בתלונות אזרחים אל הרשות המקומית.
אך הדבר נאכף ומבוקר לעיתים רחוקות.
הדוח חושף התנהלות לקויה של רשויות מקומיות רבות באופן טיפולן בכלבים ובחתולי רחוב שבתחומן, והיעדר פיקוח סדור של השירותים הווטרינריים על פעולות הרשויות המקומיות בתחום זה.
בשנים האחרונות מגמת הצמחונות הולכת ותופסת תאוצה בקרב הציבור הרחב בכלל ובקרב מתבגרים בפרט. צמחונות הוא סגנון אכילה המבוסס על מזון שמקורו מהצומח, אך ישנם סוגים של צמחונים - כאלה שאוכלים דגים ומזון שמקורו מהצומח ולא אוכלים בשר וכאלה שנקראים (Semi Vegetarian) שאוכלים רק מזון שמקורו מהצומח אבל אוכלים פעם/פעמיים בשבוע בשר.
ישנה מגמה המקבילה לצמחונות והיא הטבעונות, בה האכילה מבוססת גם על מזון שמקורו בצומח אך הם בניגוד לצמחונים לא אוכלים ביצים וחלב. קיימים סוגים נוספים של טבעונים- כאלה שאוכלים מזון שמקורו בצומח וביצים אך לא שותים חלב, כאלה שאוכלים מזון שמקורו בצומח ושותים חלב אך לא אוכלים ביצים.
על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומלב"ם (2010) שבדק את הסיבות לבחירה בצמחונות או בטבעונות, נמצא כי 38.7% מכלל הנשאלים בחרו בצמחונות או בטבעונות מסיבות אידיאולוגיות, 36.2% מכלל הנשאלים בחרו בכך בשל סיבות העדפות טעם, 17.1% מכלל הנשאלים בחרו בכך מסיבות בריאותיות ו - 8.4% בחרו בכך מסיבות אחרות. בסקר זה מצאו גם כי 2.6% מכלל האוכלוסייה בישראל הם טבעונים או צמחונים, בנוסף מצאו כי 1.6% מהגברים בישראל ו4% מהנשים בישראל טבעונים או צמחונים.
האדם אחראי לא רק על החיות שבסביבתו אלא גם על האקלים.
ליאור ממון מתארת במחקרה כי דובי הקוטב בדרך להרעבה המונית.
ממש כמו שהקטבים משמשים כמעבדה מואצת לשינויי אקלים סביבתיים גלובליים, כך דובי הקוטב שמוגדרים כיום כפגיעים על ידי ה-IUCN (International Union for Conservation of Nature) עלולים לחוות תהליך מואץ של דעיכה והידרדרות בעקבות הפגיעה וההצטמצמות של בית הגידול הטבעי והבלעדי שלהם. דובי הקוטב נמצאים בראש מארג המזון, ללא כל אויב טבעי, מלבד כמובן האדם והשפעתו על האקלים. החוג הארקטי משמש כבית הגידול הבלעדי שלהם, והם לרוב חווים בגוף ראשון ובזמן אמת את השפעת עליית מפלס מי הים, הטמפרטורות המתחממות והקרח הימי הנמס.
אמנם, דובי הקוטב פיתחו במהלך האבולוציה מנגנוני הישרדות מתוחכמים המאפשרים להם להתקיים בתנאים קיצוניים, אך הם הפכו לתלויים לחסדי הקרח המפשיר והקופא לצורך הישרדותם, וכך לפגיעים יותר בהשוואה ליונקים אחרים המסוגלים להתקיים בתנאי אקלים מגוונים.
תקופות קפיאת הקרח הן חלון ההזדמנות של דובי הקוטב לצוד ו״להכין את גופם לקיץ״, שאותו הם מבלים על היבשה, רחוק מחטיפי כלבי הים שלהם. כלבי הים הם שחיינים טובים בהרבה, ולדובים סיכוי נמוך לתפוס אותם כשהגישה אליהם לא נוחה. שינוי האקלים גורם לקרח הימי להפשיר ולסגת מוקדם יותר באביב ולקפוא מאוחר יותר בחורף, כך שתקופות הצום הקיציות של דובי הקוטב הולכות ומתארכות משנה לשנה, יותר ממה שהם רגילים או מסוגלים לו.
לפי אתר "science" על מנת לשרוד, דובת קוטב ממוצעת צריכה לצרוך מינימום של 12 אלף קלוריות ביום (שאותן אמור לספק לה כלב ים בוגר בגודל בינוני פעם ב-10 ימים, או שלושה כלבי ים מתבגרים או 20 גורי כלבלבי ים קטנטנים ורכים, או 220 ביג-מאקים בסניף ״מקדונלדס אלסקה״ הקרוב). עם זאת, ירידה של כ-14 אחוז בכיסוי הקרח הימי בתוך עשור הופכת את כלבי הים לקשים יותר להשגה. במהלך המחקר, הדובות שהצליחו לצוד כלבי ים שמרו על משקלן, אך יותר ממחצית הדובות הנותרות, שנאלצו להתקיים על שיירים, איבדו עד כעשירית ממשקלן הכולל.
:סיכום
הפרויקט שלנו מדבר על תופעה כואבת שאופפת את כדור הארץ מאז תחיית בני האדם - התעללות ויחס שגוי לבעלי חיים על ידי האדם. התעללות בבעלי חיים מתקיימת גם מחוץ לתעשיית המזון והעבדת חיות - בחיי היום-יום של כולנו, כשזה מגיע לחיות רחוב, משק, ואפילו חיות מחמד.
החוק כולל סעיפים רבים בנוגע להתעללות בבעלי חיים, חיות משק וחיות מחמד כאחד. עיקריו של החוק הם:
"לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי."(סעיף 2, תת סעיף א')
"לא יעביד אדם בעל חיים שאינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הגופני.'' ( סעיף 3, תת סעיף א')
"לא יעביד אדם בעל חיים עד כדי אפיסת כוחות." (סעיף 3, תת סעיף ב')
התערבות האדם בטיפול בחיות המשק הביאה לפער בין ההרגלים של חיות המשק לבין המציאות, בה הם חיים בתנאי קיצון: לבני האדם יש כוח ואפשרות למקם את החיה בין סורגים צפופים, בהפרדה מהצאצאים והזנה מיידית ללא חיפוש והשגת האוכל.
הסבל שנגרם לחיות בשל ההתנוונות ולקיחת היכולת שלהן להתנהגות טבעית לא מקבל מענה בתהליך האבולוציוני.
עמותת "חימשק" פועלת במטרה לשפר את תנאי חייהם של בעלי חיים בכלל, ובעלי חיים חקלאיים בפרט, ולהביא לחקיקת חוקים ותקנות, אשר יבטיחו תנאים הוגנים לבעלי החיים. מחקרם של אוניברסיטת בר אילן מתאר את אורח חיהן של התרנגולות כפי שאמור להיות לעומת מה שקורה בפועל. בטבע החופשי, התרנגולות נהנות מאמבטיות חול, התרוצצות בחצר והתעופפות. הן מטילות את הביצים בפרטיות בקינים שהן הקימו. אורח חיים זה לא קיים בלולים תעשייתים בהם הן נכלאות בצפיפות וללא פרטיות, דבר המתואר ע"י הזואולוג קונרד לורנץ כעינוי הקשה ביותר בעבור התרנגולות.
בנוסף לתרנגולות, חלק נכבד מתעשיית המזון העולמית מתרכז בבהמות ובחלב שהן מייצרות; מעדנים, גבינות, חלב ומוצריו ועוד.
אנשים רבים מוטרדים מאופן החזקת בעליי החיים המיועדים לתעשיית המזון. בעקבות הכרה זו הוסדרה חקיקה בעולם ובארץ המגנה על החיות מחווית כאב וסבל שהם לא צריכים לחוות במסגרת חייהן כחיות המיועדות למזון, אך בפועל ההגנה והאכיפה לא קורית כפי שהיו באמת רוצים בשביל החיות.
כשהחיות סובלות מתחושות לא נעימות, מיצוי הפוטנציאל שלהן יורד.
הכאב נגרם לעיתים ממחלות (כגון דלקת רחם, עטין, צליעות והפרעות עיכול) או פעולות משק שלא מבוצעות כראוי (סימון הפרות, הסרת קרניים, המלטות וחיסונים).
בעת הימצאות הפרות בעדר הן נוטות להסתיר את הכאב ואת החולשה, זאת יחד עם השונות בין פרט לפרט ברפת מקשה להתייחסות מלאה ונראות של הקושי, המצוקה ואי הנוחות של הפרות.
בנוסף לחלב, בהמות רבות משמשות גם כחלק מתעשיית הבשר.
לפי מחקר שנעשה כחלק מצער בעלי חיים התגלה כי השיח על רווחת בעלי חיים בזמן השחיטה התמקד בשיטת ההמתה. אבל, המוות עשוי להיות רק האחרון בסדרה של אירועים מלחיצים לא פחות ואף יותר, כמו הובלה אל בית המטבחיים, פריקה לסביבה חדשה, בדיקה וריסון.
ישנם עקרונות בסיסיים שיש להקפיד עליהם להבטחת מוות טוב, כמו סגל עובדים מיומן ואכפתי, שעבר הכשרה נאותה וציוד הולם ותקין המתאים למטרה שלשמה הוא משמש.
דרכים מקובלות למוות של בעלי חיים בתעשייה הן שחיטה עם הימום מקדים ושחיטה ללא הימום מקדים.
שחיטה עם הימום מתבצעת עם אקדח הימום שמוציא את החיה מהכרה למשך 20 שניות ועל כן השחיטה חייבת להתבצע מייד לאחר ההימום כדי שבעל החיים לא יתעורר באמצע ויחווה סבל מיותר.
שחיטה ללא הימום מקדים מתבצעת עם סכין ארוכה וחדה מאוד. לרוב המוות נגרם מאיבוד הדם של החיה תוך כדי שהיא נמצאת בהכרה מלאה - שחיטה זו היא הפחות מועדפת מבחינת רווחת החיה מכיוון שהחיה נמצאת בהכרה למשך זמן ארוך יותר ושואפת דם לתוך קנה הנשימה ודרכי הנשימה, דבר הגורם למצוקה רבה.
סוג נוסף של יחס שגוי לבעלי חיים מתבטא אצל חתולי רחוב. בהגדרתם, חתולי רחוב הם חתולים החיים בסביבת האדם, בעיר או ביישוב, אין להם בעלים והם ניזונים בעיקר מאשפת האדם.
לפי דוח מבקר המדינה, הטיפול בחתולי הרחוב מבוצע על ידי השירות הוטרינרי העירוני, כאשר הם דואגים גם להזנת החתולים וגם לטיפולים רפואיים להם החתולים זקוקים.
הטיפולים בחתולי הרחוב יתבצעו כאשר החתול כבר פגוע, כאשר נשקפת סכנה בריאותית לחתול והטיפול ימנע את הפגיעה העתידית. לאחר שחתול רחוב עובר טיפול רפואי הוא יועבר לאדם פרטי אשר ידאג להם לזמן קצוב ולאחר מכן מוחזר אל סביבתו הקודמת או אל עמותה הפועלת בשביל החיות.
השירות הוטרינרי העירוני דואג לקבוע תחנות האכלה מסודרות ברחבי העיר השונים כאשר ביצוע פעולת ההאכלה לא מפריע לתושבים ולשגרה באותו אזור.
השירות הוטרינרי מחויב לעקר ולסרס כל חתול ולעקר כל חתולת רחוב חדשים אשר מגיעים לנקודת האכלה, וכל זאת בשביל למנוע את התרבותם המהירה והמופרזת אשר פוגעת בסביבה האנושית ובבריאות של אותן חתולות רחוב ממליטות.
אחת מהדרכים הבולטות יותר לתעללות בבעלי חיים היא ניסויים בבעלי חיים. תופעה זו היא תופעה שכיחה בכל מקום בעולם וכוללית מחקרים בבעלי חיים במעבדות, כולל ניתוחים ללא הרדמה, גרימת מחלות קשות, הרעבה, חישמול, הטלת מומים ועוד. הניסויים נבדקים על מינים שרחוקים מהאדם מבחינה ביולוגית וכביכול לא יעילים, אך עדיין ממשיכים לבצע את הניסויים.
מתוך דו"ח מבקר המדינה ישנם 70 עמודים העוסקים בביקורת חריפה על המועצה לניסויים בבעלי-חיים, הגוף המופקד על הפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים בישראל. המועצה הוקמה במטרה לצמצם את הניסויים בבעלי-חיים ולעודד שימוש בשיטות מחקר חלופיות. בפועל, המועצה אינה עושה כמעט דבר כדי למלא את התפקיד המוצהר שלה, ומאשרת ניסויים בתנאים ספציפים.
ההסגרים והמתת בעלי החיים הן גם סוג של התעללות בבעלי חיים. מתוך מחקר של השירותים הוטרינריים, כל עיר אחראית על ההסגרים והמתת בעלי החיים שבתחומיה.
ישנם שני סוגי הסגרים, הסגרים מבודדים לצורך תצפיות על בעלי חיים שחשודים בכלבת והסגרים להסדרת הפיקוח על כלבים, ומיועדות לכלבים משוטטים.
בבדיקת מבקר המדינה קיים מחסור בתחנות הסגר ברחבי הארץ ולכן ההסגרים מלאים עד אפס מקום ופוגעים ברווחתם של בעלי החיים. הקמתן של תחנות הסגר רשותיות נעשתה ללא תכנון כולל ולכן גם אין טיפול הולם בחיות.
ישנה המתה של חתולי רחוב ובעלי חיים נוספים על ידי רשויות מקומיות ברחבי הארץ. הגבילו בשלב מסויים את ההמתה של בעלי החיים אך עקב תלונות וחוסר עמידה בנהלים שהציבו לעצמם, נתנו יד חופשית יותר לרשויות המקומיות בהמתתם. נאמר בנוהל שהמתתם של חיות יבוצע אם וכאשר הם מהווים סכנה בריאותית לאדם, או כשהם גורמים למטרד שמוצא את ביטויו בתלונות אזרחים אל הרשות המקומית.
אך הדבר נאכף ומבוקר לעיתים רחוקות.
בשנים האחרונות מגמת הצמחונות הולכת ותופסת תאוצה בקרב הציבור הרחב בכלל ובקרב מתבגרים בפרט. צמחונות הוא סגנון אכילה המבוסס על מזון שמקורו מהצומח, ישנה מגמה המקבילה לצמחונות והיא הטבעונות, בה האכילה מבוססת גם על מזון שמקורו בצומח אך הם בניגוד לצמחונים לא אוכלים ביצים וחלב. על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומלב"ם (2010) שבדק את הסיבות לבחירה בצמחונות או בטבעונות, נמצא כי 2.6% מכלל האוכלוסייה בישראל הם טבעונים או צמחונים, מתוכם, 38.7% בחרו בצמחונות או טבעונות מסיבות אידיאולוגיות, 36.2% מכלל הנשאלים בחרו בכך בשל סיבות העדפות טעם, 17.1% מכלל הנשאלים בחרו בכך מסיבות בריאותיות ו - 8.4% בחרו בכך מסיבות אחרות.
האדם אחראי לא רק על החיות שבסביבתו אלא גם על האקלים.
ממש כמו שהקטבים משמשים כמעבדה מואצת לשינויי אקלים סביבתיים גלובליים, כך דובי הקוטב שמוגדרים כיום כפגיעים על ידי ה-IUCN (International Union for Conservation of Nature) עלולים לחוות תהליך מואץ של דעיכה והידרדרות בעקבות הפגיעה וההצטמצמות של בית הגידול הטבעי והבלעדי שלהם. הם לרוב חווים בגוף ראשון ובזמן אמת את השפעת עליית מפלס מי הים, הטמפרטורות המתחממות והקרח הימי הנמס.
אמנם, דובי הקוטב פיתחו במהלך האבולוציה מנגנוני הישרדות מתוחכמים המאפשרים להם להתקיים בתנאים קיצוניים, אך הם הפכו לתלויים לחסדי הקרח המפשיר והקופא לצורך הישרדותם, וכך לפגיעים יותר בהשוואה ליונקים אחרים המסוגלים להתקיים בתנאי אקלים מגוונים.
שינוי האקלים גורם לקרח הימי להפשיר ולסגת מוקדם יותר באביב ולקפוא מאוחר יותר בחורף, כך שתקופות הצום הקיציות של דובי הקוטב הולכות ומתארכות משנה לשנה, יותר ממה שהם רגילים או מסוגלים לו.
כלבי הים הם שחיינים טובים בהרבה, ולכן לדובים סיכוי נמוך לתפוס אותם כשהגישה אליהם לא נוחה.
לפי אתר "science" על מנת לשרוד, דובת קוטב ממוצעת צריכה לצרוך מינימום של 12 אלף קלוריות ביום, עם זאת, ירידה של כ-14 אחוז בכיסוי הקרח הימי בתוך עשור הופכת את כלבי הים לקשים יותר להשגה, מה שגורם לירידה משמעותית מאוד במשקלם של דובי הקוטב.
דיון ומסקנות
הבעיה שבה התעסקנו בפרויקט היא בעיית ההתייחסות של בני האדם כלפי בעלי החיים. במהלך העבודה על הפרויקט חקרנו והסתכלנו לעומק הבעיה באמצעות מספר דרכים שסייעו לנו להבין את הנושא בצורה מעמיקה יותר. אפשר להבין מסקירת הספרות שהפרות המוכוונות לייצור בשר מועברות תהליך קשה לפני השחיטה שכולל הובלה אל בית השחיטה, פריקה, כן, שמעתם נכון, פריקה, ממש כמו ארגזים, לסביבה חדשה, עוברות בדיקה וריסון. אך בנוסף לכל זה, למדנו כמה דברים טובים כמו ניסיון לבצע שיטות שחיטה שיגרמו לפרה הכי פחות סבל. מהביקור שעשינו ברפת ראיתי במו עיניי, שהמצב לא גרוע כפי שחששתי, הרפת מעניקה לפרות שמוכוונות לייצור חלב סביבת מחייה שמעודדת חיים ארוכים יותר מהחיים בטבע. בנושא הניסויים בבעלי חיים למדתי דברים חדשים בעיקר מהכנת מסקירת הספרות, ישנו גוף שתפקידו לצמצם את הניסויים בבעלי חיים ולעודד שימוש בשיטות מחקר חלופיות. הצטערתי לגלות שבפועל הם לא פועלים בצורה שחשבתי שיפעלו והם עדיין מאשרים ניסויים. בעקבות המשכת הרשאת האישורים מבקר המדינה כתב דוח העוסק בביקורת חריפה ביותר על גוף זה. נושא תופעת הצמחונות הטבעונות שנבדק בסקירת הספרות הראה לי שיש מגוון רחב של צמחונים וטבעונים. הפרק בסקירת הספרות העוסק בההתחממות הגלובלית לימד אותי שכדור הארץ שלנו בסכנה מיידית. ואם המצב הקיים ימשך, אנחנו נתונים לאבדון אקולוגי.
טור דעה- לב כמו מקרר
יש אנשים שאומרים עליהם שאין להם לב, יש גם כאלה שאומרים שהלב שלהם פתוח לרווחה, אבל על אנשים עם לב בדמותו של מקרר לא מדברים. אלה האנשים שהנפש שלהם קרה כמו מקרר סגור וחשוך, שומרים על אוויר צונן בלי לתת לחום להיכנס.
מתוך דיווחים מהאגודה לצער בעלי חיים ישנו זינוק חד של 30% בנטישת כלבים וחתולים מפרוץ מגפת הקורונה בארץ. החברה הישראלית נכנסה ללחץ ולסטרס לא רציונלי עקב המגפה והגורמים האלה הם שגורמים לזינוק החד בנטישת בעלי החיים. הפחד העיקרי של הישראלים הוא העברת הנגיף על ידי הכלבים והחתולים אך זה הוכח כלא נכון לאחר מחקר של משרד הבריאות.
מגפת הקורונה אכן מפחידה ואף מעוררת בעתה מסויימת ככל שההנחיות החדשות ממשיכות להתפרסם ולהגביל אותנו יותר ויותר, כך אנו מודעים יותר לחומרת מצבנו. הכלכלה מתרסקת וגם חיי השגרה של האנשים.
אך כל זה לא יכול לשמש כתירוץ לבעלים של חיות מחמד לנטוש אותם. הפחד שהכלב או החתול יעביר לכם ולבני משפחותיכם את הנגיף לא מאושש. הידיעה שהגיעה מהונג קונג על הכלב שזוהה כחיובי לנגיף הקורונה הייתה חלקית, הבדיקות היו נגועות מזיהום סביבתי והכלב לא באמת היה חיובי לנגיף. הסיבה השנייה שיש לאנשים לנטוש את חברם הטוב ביותר, האמינו או לא, היא כסף. כסף מניע את עולמנו ובתקופה קשה זו המצב הכלכלי שלנו לא ידוע. טיפול בבעל חיים, נפש נוספת בבית מצריך הוצאות כספיות נוספות. אבל, האם הייתם שמים את אחד הילדים שלכם בבית יתומים עקב הקורונה? רק כי להאכיל אותו עולה כסף? לא. התשלום המקסימלי ל- 13 קילו אוכל לכלב בוגר הוא 279 שקלים, כמות כזו של אוכל יכולה להספיק לחודש לפחות. חשבתם כמה הקניות שאתם עורכים לנפש אחת במשפחה לחודש עולות? הרבה יותר מהאכלה של כלב או חתול.
הפתרון הוא לא פשוט לחלק מהאנשים, אך הכרחי, אלו שחולף במוחם הפחד שבעל החיים ידביק אותם או את בני משפחתם חייבים להתגבר על הפחד ולחשוב עם הלב, להבין, שלא נוטשים כלב מחשש לא מאושש או מפחד לא רציונלי. אני קוראת בבקשה, אולי אפילו בתחינה תחשבו עם הלב, פתחו את דלת המקרר, תנו לאור ואוויר חם להיכנס ולחמם לכם את הגוף, הנפש והלב.
קישור לכתבה מצולמת: פודקאסט אקולוגיה
סיכום ומסקנות
מהמחקר שעשינו בפרויקט זה למדתי שישנו צורך לשנות את היחס של בני האדם כלפי בעלי החיים – חייהן של החיות נלקחות כמובן מאליו בעיני בני האדם וזוהי תפיסה הדורשת שינוי. לעומת זאת, ביחד עם הרע קיים גם הטוב, למדתי שיש לא מעט אנשים שהפגיעה בבעלי החיים היא דבר שהם מודעים אליו ומנסים לשנות אותה בדרכם הפרטית. בנוסף, הגעתי למסקנה שהפגיעה בבעלי החיים נעשית לא רק באופן ישיר, אלא גם עקיף. ההתחממות הגלובלית כתוצאה מהתרבות האוכלוסיה האנושית, לקיחת קרקעות שבעבר היו שייכים לטבע, התקדמות טכנולוגית, זיהום, כל אלו ועוד הם הגורמים באופן עקיף לפגיעה בבעלי החיים. בניגוד למה שחשבתי בתחילתו של הפרויקט, הוא נתן לי תקווה, שלא הכל אבוד. קיימות נפשות פועלות שחותרות לשינוי. לפסימיזם התווספה טיפת אופטימיזם. והתקווה עדיין קיימת בי שיש לנו עוד מספיק זמן לשנות.
ביבליוגרפיה
אלינסון, ע. (אין תאריך). השטות שבצמחונות, הטעות שבטבעונות.
דנגלר, ר. (1 בפברואר 2018). דובי הקוטב גוועים וזו הסיבה לכך.
דוח מבקר המדינה. (אין תאריך). הטיפול בכלבי ובחתולי על ידי המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות.
ד"ר אנדוולט, ר. (28 בדצמבר 2015). נייר עמדה למטפלים בנושא צמחונות וטבעונות בקרב מתבגרים ומבוגרים.
העמותה למען חיות משק. (אין תאריך). חימשק.
טשנר, נ. (19 בפברואר 2014). מגמת צמחונות וטבעונות בישראל
ממון, ל. (27 בפברואר 2018). המוות האיטי של דובי הקוטב.
יחידות - צער בעלי חיים. (אין תאריך). שמירה על רווחת בקר וצאן בבית המטבחיים.
